לקראת החופש הגדול הבא עלינו לטובה פנינו למיכל דליות, בתקווה שתספק לנו תובנות ועצות בכל הנוגע למשולש המורכב שכולל חופש גדול, הורים וילדים. הצגנו בפני מיכל שאלות שמטרידות כל פעם מחדש. דאגנו לברר איך שומרים על בטיחותם של ילדים קטנים וגדולים כאחד, בררנו מה דעתה על המשפט "ילדים קטנים, צרות קטנות. ילדים גדולים, צרות גדולות" וגם שאלנו על נוכחות הורית וגבולות אחריות. קיבלנו תשובות מושכלות, תובנות מפתיעות, טיפים והמלצות.
ש. אנחנו עומדים בפני החופש הגדול. כהורים לילדים בגילאים שונים, ממה עלינו להיזהר במיוחד?
ת. כאשר מדברים על הילדים הצעירים – עד גיל 7 – אסור לנו עדיין לסמוך על היכולת שלהם להיזהר מסכנות. צריך לתת להם אחריות בנושאים אחרים, אבל בכל הנוגע לסכנות שאורבות בחוץ לא ניתן לסמוך עליהם. קוגניטיבית, אין להם מספיק ניסיון חיים, והחלקים שאחראים במח שלהם על שיקול הדעת לא קיימים. לכן, "לא נוריד מהם את העיניים". בזמן טיולים, בשהות בברכה או בים אי אפשר לבטוח בהם שלא ירוצו לקצה הצוק או שישהו לבד בבריכה. ההורים חייבים לקחת אחריות על בטיחותם. ילדים אינם נולדים עם תחושת פחד אולם כשהם גדולים יותר הם אולי מודעים מהו פחד ולאחר שהופנם הידע, אפשר מעט "לשחרר" . כמובן – כל הורה ע"פ שיקול דעתו בנוגע לילד הפרטי שלו. כמובן – על ילדים אמיצים במיוחד, יש להשגיח במיוחד! ובעניין הפעוטות, אף פעם לא מיותר להזכיר בנוגע לסכנה שבהשארת ילדים קטנים ברכב לוהט ולכן מומלץ להתקין אפליקציה מתאימה ולנקוט ביתר זהירות.
ש. יש משפט כזה שאומר "ילדים קטנים, צרות קטנות. ילדים גדולים, צרות גדולות" את מאמינה בזה?
ת.המשפט פשטני כמובן, אבל יש בו מן האמת. צרות קטנות הן אלו יש בהן פחות מעורבות רגשית. פציעות, נפילות וכו' – איתן אנחנו מתמודדים במיוחד כשהילדים קטנים. על ילדים יותר גדולים פחות צריך להשגיח פיזית, אולם הבעיות יכולות להיות עם עוצמות רגשיות גדולות יותר (אהבות, פרידות, לחץ חברתי, חרם) וצרות מחוץ לבית כגון סמים ואנשים מסוכנים. הצרות הללו קורות מחוץ לטווח שלנו ההורים. לא תמיד מספרים לנו ואנחנו פחות מודעים להן. הילד חושב שיתמודד לבדו או משתף חברים.
ש. כאשר מדובר בבני נוער, מתי מסתיימת האחריות שלנו ומתחילה האחריות שלהם?
ת. מבחינת התחושה של ההורים אחריותם על הילדים לא נגמרת גם כשהילדים בני 40 (כשהם חיים מחוץ לבית ומחוץ להשגחה). אולם גם כשהם קטנים יותר אנחנו לא תמיד נוכחים וכאשר הם במסכים וברשתות, ההורים פחות נמצאים.
בגיל ההתבגרות ההורים צריכים לתת לילדים את התחושה שיש עליהם פיקוח. כשהם חוזרים ב 5 בבוקר (וקשה לקבוע להם באיזו שעה לחזור…) אנחנו צריכים לא רק לוודא שהם הגיעו אלא גם לקום מהמיטה, להסתכל עליהם בעיניים, לראות אם עישנו סמים או שתו. לא רק לראות שיצא וחזר. זו מעורבות וחייבים להיות מעורבים. אם אנחנו לא בדיוק יודעים איפה היה הילד, אנחנו לפחות העברנו לו מסר שאנחנו מעורבים ובעניינים.
בחופש הגדול הגבולות אמורים להתגמש. הם ישנים יותר, עם החברים ובמסכים. כל מני גבולות שמתאימים לשנת הלימודים משתנים. מנגד – אסור שהם יפרצו לגמרי. למשל – אם גיליתי שהילד רכב באופניים חשמליים ללא קסדה, הוא לא יוכל לרכוב משך כמה ימים וכאשר יחזור לרכיבה ידע שעוקבים אחרי צורת הרכיבה ויודעים אם חבש קסדה או לא. יש אפשרות לעקוב, אני ממליצה לא לפחד מהילדים או מהכעס שלהם.
ש. יש פער מאוד גדול בין איך שאנחנו רואים את החופש של ילדינו לבין איך שהם רואים אותו – איך אפשר לשכנע את הנוער לקחת חלק בפעילויות חברתיות, חוגים, ואפילו לעבוד (בגילאים המתאימים) או שאולי לא צריך להגן עליהם בפני השעמום?
ת.אחד הקשיים של הורים נובעים מקנאה! אנחנו לא נהנים מפגרה כזו אף פעם.
לילדים הצעירים אנו דואגים למסגרת, אולם לבני הנוער מגילאי 11 או 12 זה קשה… הם רוצים להתבטל. צריך להניח להם לישון, גם עד הצהריים. ובעניין העבודה – אם הנער מגיע למסקנה שהכסף לא מספיק לו… שיעבוד. יחבר בין עבודה לבילויים, יבין את הקשר בין צרכים לבין עבודה. כנער יש לו המון יתרונות אבל גם חובות.
ש. הרבה פעמים שומעים את המשפט "אנחנו לא יכולים להיות בכל מקום" וזה נכון, אז מה בכל זאת עושים?
ת. אחד התפקידים החשובים של ההורים הוא לחנך את הילד להיות אחראי, וכבר כילד קטן מלמדים אותו לקשור שרוכים, להוריד מהשולחן וכו'… הוא לומד ויודע מה הן אחריות ועצמאות… ועם הבסיס הזה הוא גדל. זו התשתית. אם בנינו תשתית טובה אז גם החופש לא יהיה הרסני. אם מנענו ופיקחנו על הדברים החשובים והראינו מעורבות – יש סיכוי גבוה שהחופש יעבור בשלום.
חופשה נעימה
מיכל דליות, יועצת משפחתית
www.facebook.com/MichalDalyotCenter
